מהדירה שאתם קונים ועד מה שתשאירו לילדים.

"ייצגתי קונה של דירה יד שנייה, מזוג נחמד שרצה לעבור לדירה גדולה יותר.

הלקוח שלי שאל: יש תקלות בדירה? יש נזילה? כל המערכות עובדות? המוכר ענה שאין שום תקלה, אין שום נזילה, ואין ממה לחשוש.

בחוזה דאגתי שכל זה ייכתב במפורש: אין נזילה, אין תקלה, המערכות תקינות, לא ידוע על פגם נסתר. המוכר חתם.

כמה ימים אחרי המסירה הגיע השכן מלמטה, זועם. הדירה שלו מוצפת, והמים יורדים מלמעלה. שוב. זה כבר קרה כמה פעמים.

מסתבר שהמוכר ידע על נזילה מהמקלחת בחדר ההורים. הוא פשוט הפסיק להתקלח שם, והנזילה פסקה.

זוכרים את ההצהרות? אין נזילה, אין פגם. התיקון והחלפת חדר הרחצה עלו ללקוח 40,000 ש״ח, ובחוזה נקבע פיצוי מוסכם של 10%. הגשתי תביעה על 280,000 ש״ח, והיא עדיין מתנהלת.

ולמוכרים: אם הייתה נזילה, גם לפני שנה, תכתבו את זה בחוזה. תספרו, תראו את דו״ח התיקון, תנו לקונה להביא בעל מקצוע מטעמו. שתיקה עולה הרבה יותר."

"הוא היה בן 78, אלמן, אב לחמישה וסב לנכדים. שנים טיפל באשתו במחלה, והיה לצידה עד הנשימה האחרונה. אדם מדהים, מהדור ההוא, שלא ראה צורך בצוואה מסודרת.

הוא לא ערך צוואה, והעיזבון התחלק לפי החוק.

זמן קצר אחריו נפטר במפתיע גם אחד הבנים. על הנייר הוא היה נשוי. בפועל, כבר כשמונה שנים חי בנפרד מאשתו.

החלק שלו בעיזבון של אביו עבר לאשתו. לאישה שעל הנייר.

כשמגיעים אליי לערוך צוואה, אני מנסה לראות קדימה את התקלות שעלולות לקרות. אחת החשובות: לכתוב שאם אחד הילדים, חלילה, נפטר לפני שהעיזבון חולק, החלק שלו עובר לילדיו. לנכדים. לא לכלה, שאולי כבר מזמן לא גרה באותו בית.

צוואה נכונה היא צוואה שרואה את העתיד."

"הגיע אליי בחור בן 36, עובד בהייטק, חכם, חושב קדימה. רצה לפזר את ההשקעות שלו.

הוא קנה קרקע חקלאית שהזכויות בה רשומות ברשות מקרקעי ישראל. המוכר הבטיח לו עתיד ורוד, יותר ורוד מפלמינגו: הקרקע תופשר, ובקרוב יבנו עליה מגדלי יוקרה, עם בריכה וחדר כושר.

מה שהמוכר שכח לספר: המציאות פחות פלמינגו ויותר עורב. יש קרקעות שנמסרו פעם לגידול תפוזים. הגידול נפסק מזמן, וכשקרקע כזאת מופשרת לבנייה, היא יכולה לחזור לרשות מקרקעי ישראל. המגדלים יהיו של המדינה, והקונה יקבל קרקע חלופית לגידול תפוזים. ואם ירצה פיצוי במקום, הוא יקבל לפי ערך של קרקע חקלאית. נזיד עדשים.

אז כששומעים על "קרקע מציאה, עוד רגע מפשירים, הנה ליד כבר בנו", דורשים שמאות לפי תקן 22. היא מראה מה שווה הקרקע היום, מה הייעוד שלה, אילו תוכניות חלות עליה, מה הסיכוי שהייעוד ישתנה, כמה זמן זה עלול לקחת וכמה זה יעלה.

והכי חשוב: אם הקרקע תופשר, של מי היא תהיה?"

"באמצע יום עבודה רגיל היא קיבלה שיחה. על המסך היה כתוב "בעלי היקר". היא ענתה, ושמעה קול של אישה זרה: "שלום, אני רופאה מבית החולים. בעלך נמצא כאן, תגיעי מהר."

היא עזבה הכול ונסעה. כשהגיעה, בעלה כבר לא היה בחיים. דום לב, בגיל 48. היא נשארה לבד עם שני ילדים בגיל העשרה.

היא הגיעה אליי כדי להוציא צו ירושה ולרשום את הבית.

אחרי שהגשנו את הבקשה, קיבלתי הודעה: למנוח יש בת נוספת. בת שבע.

התקשרתי אליה ושאלתי למה לא סיפרה לי. תוך שעה היא ישבה מולי, חיוורת, ונראתה כאילו עוד רגע תתעלף.

אחרי כוס מים קרים היא סיפרה שלפני כמה שנים רבו, והוא עזב את הבית לשבוע. זה כל מה שידעה. מסתבר שבאותו שבוע הוא הכיר מישהי, נולדה לו ילדה, ומאז ניהל בית נוסף בסתר.

והצו? גם הילדה בתוכו."

"הסיפור הזה הגיע אליי למשרד, ולצערי זו לא הפעם הראשונה שאני רואה אותו.

אב או אם נפטרים. אחד הילדים אומר לאחים: "עזבו, אני אטפל בכל הניירת, בבנקים ובבירוקרטיה."

כולם יודעים שאין בעיזבון הרבה. כמה אלפי שקלים, אין דירה, אין נכסים. אין על מה לריב.

ואז מגיע המשפט: "תסתלקו לטובתי, ככה יהיה פשוט." האחים חותמים. ניתן צו ירושה, ואותו אח הוא היורש היחיד.

עד כאן הכול נראה פשוט.

כעבור זמן מתגלה נכס, חשבון, או זכות של המנוח בעיזבון אחר, שאף אחד לא ידע עליה. והיא שווה מאות אלפי שקלים, אולי מיליונים.

מי יקבל אותה? לא בהכרח האחים. אם הזכות הייתה של המנוח, היא חלק מהעיזבון. והעיזבון כולו, לפי הצו, של אח אחד.

לפני שמסתלקים, בודקים. לפני שחותמים, מבינים. חתימה שנראית היום חסרת משמעות יכולה להיות שווה בעתיד הרבה מאוד כסף."